הניצחון הקטן שלי

הניצחון הקטן שלי.

כשהחלמתי מהסרטן כתבתי המון על ההתמודדות שלי. כתבתי בעיקר על ההתמודדות הנפשית, על מצבי הרוח ועל איך משתקמים וחוזרים לחיים.

בשנה הראשונה פחדתי שאם אעשה את אותם הדברים שעשיתי קודם ושהביאו אותי אל המצב הזה - אני בטח אמות.

אז התחלתי לבנות לי חיים אחרים.

עזבתי את הבית.

עזבתי עבודה.

התחלתי לבדוק את הגבולות שלי.

עשיתי דברים שבוורסיה הקודמת שלי לא הייתי חושבת לעשות. הרבה שטויות.

טעיתי כל כך הרבה.

אני זוכרת את הלילה הזה שעמדתי מול החלון הענק שצפה אל הואדי ודיברתי עם אלוהים.

בכיתי וצעקתי עליו. אמרתי לו שאני מקווה שהוא יודע מה הוא עושה, כי חוץ מהילדים שלי ואמונה, לא נשאר לי כלום.

למחרת, למזלי וגם למזלו, הכרתי את ג'ק.

אני כל כך שמחה שג'ק ראה מעבר לערימת הבעיות שהייתי ולא נבהל.

אני ממש שמחה שהייתה לו הסבלנות.

אבל זה לא סיפור על ג'ק.

זה סיפור על נחישות ועל אישה אחת לבד נגד העולם, עם חבורה שלמה של אנשים טובים מאחוריה.

השבוע אני חוגגת חמש שנים להחלמה. חמש שנים שאני מטפסת מהבור הזה שנפלתי אליו.

למדתי הרבה בטיפוס הזה. המון.

בעיקר שאפשר לצאת מבורות.

לפני חמש שנים החלמתי מסרטן מתקדם.

הייתי ערימה של כלום.

ללא עבודה.

ללא בית.

ללא בן זוג ושותף.

חד-הורית שצריכה לדאוג לשלושה ילדים קטנים.

ללא שום וודאות.

לפני חמש שנים התפללתי לקבל רק עוד חמש שנים. רק לראות את הילדים גדלים. רק להשאיר להם זכרונות ממני. במיוחד לנטלי שהייתה רק בת שנה.

לפני חמש שנים לקחתי סכין, השחזתי אותה, הנחתי בין השיניים והתחלתי לטפס.

בחמש שנים נחושות החזרתי לעצמי הכול.

הקמתי עסק לבד.

הצלחתי לקנות דירה.

התאהבתי בג'ק.

התאהבתי בעצמי.

למדתי לתקתק בית לבד.

כשכולם ישנו כתבתי ספרים.

הוצאתי אותם לאור לבד.

נאבקתי בארגונים ובבירוקרטיה. בנקים. מיסים. ביטוח לאומי. חברות ביטוח. חברות אחרות. מי לא?

חלק טענו שאני נכה ומסוכנת כדי להעלות את התשלומים שלי. חלק טענו שאני בריאה לגמרי כדי להקטין את ההכנסות שלי. חלק לא רצו להתקרב אליי, וחלק פשוט רצו קצת ממה שאני עושה. קצת ממני.

בכולם נלחמתי על הזכות להיות כמו כל בן אדם אחר. ואני מצליחה לא רע.

חמש שנים עברו.

אני לא אוהבת להשוויץ בניצחונות שלי ואני גם לא מקטרת כאן כשלא תמיד מצליח לי.

אבל אני כל הזמן מנסה להסביר לאחרים כמה שהניצחונות הקטנים האלה חשובים. 

כמה שאסור להרים ידיים.

כי עם אמונה, סבלנות והרבה צעדים קטנים אפשר לטפס על הרים גבוהים. 

אפשר לשחות נגד הזרם. 

אפשר לעשות שינוי.

איך ג'ק אומר? כל יום שקמים בצד הנכון של הדשא הוא יום טוב.

בתמונות: נטלי ואני לפני חמש שנים והיום.