ספינת האהבה / פרק 8

"אני לא באמת רוצה לדבר איתך, שרה." אני עוצרת במקום כשני מחליטה שהתרחקנו מספיק.

"רוזי..." שרה מנסה לומר משהו אבל אני עוצרת אותה.

"כל מה שקורה כאן הוא בגללך. בגלל ששיקרת לי. אני לא מגיבה טוב לשקרים."

שרה משפילה את מבטה. "את צודקת. אני מתנצלת. לא הייתי צריכה לעשות את זה."

לזה לא ציפיתי. ציפיתי שהיא תנסה להצדיק את מעשיה. ציפיתי שהיא תבקש ממני לסמוך עליה. ציפיתי שהיא תנסה לשכנע אותי שהיא צודקת. לא שתתנצל.

"עכשיו אני תקועה כאן עם שני הגברים האלה לעוד חמישה ימים. איך אני אשרוד את זה, שרה? הם נמצאים בכל מקום שאני הולכת אליו. ואני לא יודעת מי יותר מקסים ומי יותר מעצבן."

היא צוחקת.

אני מוצאת מיטת שיזוף ומסמנת לשרה ללכת אחריי. אנחנו מתיישבות ובמשך דקות ארוכות פשוט בוהות אל האופק.

"אז אריק הוא האקס המפורסם שעזב אותך?" שרה מפרה את הדממה.

"כן," אני נאנחת.

"וג'ק צודק? הוא הגיע אחרייך לכאן כדי לשכנע אותך לחזור אליו?"

"זה נראה כך."

"ומה את חושבת על זה?"

"אני לא יודעת. מצד אחד חלמתי על הרגע הזה כל כך הרבה. הייתי מדמיינת איך הוא חוזר על ארבע ואומר שהוא מצטער ושהוא רוצה אותי בחזרה." אני מפסיקה לדבר ופורצת בצחוק. "אבל זה היה מזמן והזמן עשה את שלו. עכשיו אני לא רוצה את זה. אני לא רוצה את הסיכון להיפגע שוב."

"ואמרת לו את זה?"

"ברור."

"והוא לא מניח לך?"

"לא. הוא אמר שהוא יעשה הכול כדי לזכות בי מחדש."

"ומה זה עושה לך? זה בטח מאוד מרגש ומלהיב."

אני מגחכת. "כן. וזאת הסיבה שאני חייבת להתרחק ממנו. הוא יודע מה לעשות כדי להפעיל אצלי את הכפתור הזה."

שרה לפתע מסובבת את מבטה אליי ואני יודעת שזה כדי לבחון אותי. "ואיך ג'ק נכנס לתמונה? יצא לכם לבלות יחד קצת?"

אני מחייכת. "זה מסובך."

"איך מסובך?"

אני נושמת עמוק לפני שאני ממשיכה. אני לא יודעת למה אני רוצה לספר זאת לשרה. אולי כדי לפרוק. "אני חושבת שאתמול ג'ק ואני העמדנו פנים שאנחנו יחד. כדי שאריק יבין יתרחק ממני."

שרה מביטה בי ברצינות לכמה שניות ואז חוזרת להביט בים. היא נשענת לאחור ומחייכת בסיפוק כלשהו.

"אני מקנאה בך," היא אומרת כעבור זמן מה.

"מקנאה? למה?"

"משהו קורה בחיים שלך. ריגושים. אקשן. דרמה. אני חושבת שאת צריכה להניח לכל המחשבות ופשוט ליהנות מזה במשך הימים הקרובים."

אני חושבת על מה שהיא אומרת. אני ממשיכה לחשוב על זה גם אחרי שאני הולכת לחדר. אני מחליפה בגדים ולובשת את בגד הים שלי. היום זה יום הפלגה מלא, אבל מחר בבוקר נעצור במקסיקו ויש כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות. כשאני יושבת בסיפון העליון במקום אסטרטגי מול בריכת השחייה, אני נכנסת לאפליקצייה של השייט. אני עוברת על כל הפעילויות לימים הקרובים ובוחרת לי מה שנראה לי. שרה צודקת. אני בהפלגת החלומות. אני על אחת הספינות הכי מפוארות בעולם. אני בשבוע חופש. ואני צריכה ליהנות.

***

אני מבלה עם עצמי קרוב לשעתיים באזור הבריכה. אני שמחה שהבאתי איתי ספר כי סוף סוף יש לי שקט נפשי וזמן לקרוא. אני בכלל לא שמה לב לכמות האנשים שנמצאים שם. יש על הספינה מעל לחמשת אלפים איש ועוד אלפיים אנשי צוות ובגלל שזה יום הפלגה, כולם צריכים לחלוק את המרחב במפלצת הזאת שעל המים. מדי פעם אני נכנסת לבריכה לכמה דקות כדי להתרענן, יוצאת החוצה, ממשיכה לקרוא וככה חוזר חלילה עד שהבטן שלי מתחילה להשמיע רעשי רעב.

אני מכניסה את הספר לתיק, לובשת את שמלת החוף שלי, לוקחת את המגבת ומפנה את הנדל"ן היוקרתי שלי. אני הולכת לאכול צוהריים במסעדה באזור הסגור למבוגרים בלבד ותוך כדי אני מאתרת את המקום הבא שאני מתכוונת לרבוץ בו אחר כך. כשאני מסיימת, אני לוקחת מהבר אלכוהול והולכת לתפוס מיטת שיזוף ליד הג'קוזי התלוי.

החיים שלי באמת יפים. אני יכולה להתרגל לכזו שלווה. אפילו אף אחד לא מטריד אותי בטלפון. בארבע וחצי אחר הצוהריים אני יורדת אל סיפון חמש כדי להשתתף בשיעור ריקודי שורות שאני מאוד אוהבת. אחר כך אני יושבת לקפה קצר בבר הקריוקי. אחר כך אני מסתובבת קצת בחנויות וקונה לי כמה דברים. הזמן עובר ואני עולה לחדר להתקלח ולהתארגן לארוחת ערב. מפתיע אותי שאף אחד לא מזמין אותי היום לארוחת ערב. אולי הם סוף סוף הבינו?

אבל עד שאני מסיימת להתקלח אני מבינה שלא רק שהם לא הבינו, אלא שהם כנראה נמצאים בסוג של תחרות.

אני קוראת קודם את ההודעה של אריק.

אריק: הנחתי לך משהו ליד הדלת.

מופתעת ומסוקרנת אני ניגשת לפתוח את הדלת. זר חרציות צבעוניות מונח בתוך וואזה מזכוכית ולצידו מונחת מעטפה. אני מביטה לצדדים. אין שם אף אחד. אני פתאום מבינה שהתחושה הזו לפני כמה ימים שמישהו עוקב אחריי הייתה נכונה. כנראה שכך אריק ידע באיזה חדר אני לנה. אני מרימה את הוואזה עם הפרחים ומכניסה אותם לחדר. את המכתב אני פותחת קצת בחשש. אני מתיישבת על המיטה בשביל זה.

 

את לא סקרנית בקצת לשמוע מה קרה? למה נפרדנו ולמה אני רוצה אותך בחזרה? אני יודע שאין לך אמון בי ושאת חושבת שאפגע בך שוב, אבל אני חושב שאחרי שתשמעי את הסיפור תביני שאת יכולה לבטוח בי.

אני לא אעשה לך את זה שוב.

אני מחכה לך במסעדת השף בקומה 17 בשעה שבע. הזמנתי לנו מקום שקט, שאף אחד לא יוכל להפריע לנו. בואי בבקשה.

 

נבל.

הוא פשוט אחד הנבלים הגדולים בעולם. כי הוא לא טיפש.

הוא יודע בדיוק איזה מניפולציות להפעיל עליי כדי לגרום לי לעשות מה שהוא רוצה.

וזה עובד. אני יודעת שזה עובד כי אני מתחילה להריץ בראשי ספקות ותהיות. אולי קרה משהו? אולי קרתה כאן טעות של איזה חוסר הבנה?

נו... אני מניחה שהדרך היחידה לדעת זה פשוט לפגוש אותו ולהקשיב לו. אני נמצאת ברמת ציפייה מאוד גבוהה לאיזה הסבר סופר משכנע, שאני יודעת שאם הוא לא יתעלה על עצמו אז זה פשוט לא יחדור את החומה שלי.

השעה כבר שש וחצי ואני מתארגנת במהירות. רק כשאני עומדת לצאת מהחדר אני נזכרת שמחכה לי הודעה גם מג'ק.

 

ג'ק: אני מניח שיש לך כבר תוכניות לארוחת ערב. אבל אם תצאי ממנה בשלום, אני מחכה לך לדרינק בסיפון 15 ליד הבר. אני רוצה לדבר איתך על משהו חשוב.

 

נבל נוסף.

אני קוראת את ההודעה של ג'ק כמה פעמים. איך הוא יכול להניח שיש לי כבר תוכניות לארוחת ערב? הוא גם רומז שהוא יודע שאני אוכלת עם אריק. יכול להיות שהוא ראה את הפרחים וקרא את המכתב שאריק כתב לי?

אני נזכרת במה ששרה הציעה לי לעשות. אני באמת צריכה ליהנות. אני לא צריכה לקחת אף אחד משני הגברים האלה באופן רציני. אני יכולה לבלות איתם את הימים הקרובים וליהנות מאיך שהם מתכתשים זה בזה. אני אפילו יכולה למצוא בזה נקודת אור.

זה מחמיא לי. שני גברים נלחמים על תשומת הלב שלי.

אז מה אם שניהם מעצבנים?

אז מה אם שניהם נבלים?

זה מעיד עליהם.

כל עוד אני יודעת את זה ומגדירה קווים אדומים למשחק הזה, אני חושבת שאני יכולה לעבור את השיט הזה בהנאה רבה.

​

​